מאמרו המאלף של אריק בנדר התפרסם לראשונה במעריב בגיליון יום העצמאות 2004. תודתנו נתונה לאריק בנדר ולמעריב על הרשות לפרסם את המאמר אצלנו באתר.

ב ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, התקיים במוזיאון תל-אביב הישן בשדרות רוטשילד, הטקס ההיסטורי של הכרזת המדינה. בפנים ישבו נרגשים ונפעמים עד דמעות מגודל המעמד חברי מועצת העם. בחוץ נאספו אלפים ושמעו ברמקולים את דוד בן- גוריון מקריא את מגילת העצמאות ומסיים במשפט שנצרב עמוק בתודעתנו הלאומית: "לפיכך אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

אבל ביישוב העברי של אותם הימים היה לפחות אדם אחד שהיה משוכנע כי ההתכנסות הזאת ביום שישי בשעה ארבע אחר הצהריים עלולה להיות הרת אסון. ידידיה חבקין, המכונה אדי, מנהל "המכון הארץ ישראלי לחקר האיצטגנינות", קרא בכוכבים, וידע כי על פי גרמי השמים הכרזת המדינה במועד ובשעה הזאת עלולה להוליד פורענות.

בחדרו הקטן ב"בית המעלות" בלב ירושלים, הדפיס ידידיה חבקין בעוד מועד תזכיר "סודי ביותר" שאותו שיגר לדוד בן-גוריון ולבכירי המחלקה המדינית בסוכנות, שבו הזהיר אותם מפני הבאות.

האם אפשר לומר כי אילו היה דוד בן-גוריון שועה לעצתו של חבקין, שלא לקיים את טקס הכרזת המדינה באותה שעה, היום אחר הצהריים לפני 56 שנים, דברים רבים במדינת ישראל היו נראים היום אחרת?

במרתפי הארכיון הציוני המרכזי של הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית בירושלים, בתוך תיקייה מצהיבה, תחת הסיווג "סודי ביותר", נמצאו בשבוע שעבר בדרך מקרה חילופי המכתבים בין חבקין, שיזכה אצלנו כאן לתואר "חוזה המדינה בכוכבים", לבין ראשי המחלקה המדינית של הסוכנות, ובהם בן-גוריון, חיים ויצמן, משה שרתוק (שרת), גולדה מאירסון (מאיר), ברנרד ג'וזף (דב יוסף) ואחרים.

חבקין, מראשוני האסטרולוגים בארץ ישראל המתחדשת, הפציץ את ראשי היישוב בתזכירים, העמיד אותם על חשיבות מיקום הכוכבים אל מול החלטות היסטוריות מכריעות, והציע להם לשים טוב טוב לב למיקומם של אורנוס, שבתאי, נפטון, מאדים, השמש, הירח ושאר גרמי השמים בטרם יקבלו החלטות שאין מהן חזרה. תמר פוקס, חוקרת בארכיון הציוני, אומרת כי על פי התשובות שקיבל חבקין מחיים ברמן, מזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות באותם הימים, כנראה שמישהו אכן קרא והתייחס לתחזיותיו המפורטות של חבקין. עובדה היא שתזכיריו של החוזה בכוכבים לא הושלכו לפח, אלא נענו ואף תויקו למשמרת בינות למסמכים המדיניים החשובים ביותר של המחלקה. אפשר שראשי המדינה שבדרך טרחו לעיין במזכריו התכופים והדחופים, גם אם לא ברור אם התייחסו אליהם ברצינות, וברור שלא נהגו בהתאם לעצותיו.

ידידיה חבקין, בן רבקה ונתן בן-ציון, נולד ביום כ"ח בסיוון תרס"ג (23.6.1903) במינכן , גרמניה, שם למד עד סיום הכיתה השישית בגימנסיה. מחוץ לשעות הלימודים, לצד שיעורי דת אצל אביו, למד הצעיר הסקרן ותאב ההשכלה באופן פרטי עברית, מוזיקה - וגם אסטרונומיה.

הוא נשבה כבר אז בקסמה של שיטת החיזוי בכוכבים הגורסת כי מהלך חייו של האדם נקבע על פי מיקומם ברגע הולדתו של 10 כוכבים, ובהתאם לזויות ביניהם, נתונים שיש בהם כדי להשפיע על אופיו הבסיסי של האדם ועל גורלו. חבקין עלה עם הוריו ארצה בנובמבר 1922 והמשפחה השתקעה בירושלים. הוא התקבל לעבודה בלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל. שם היה כותב באותיות מסוגננות ויפיפיות תעודות לנרשמים בספרי הזהב של הקרן הקיימת, שהוענקה במשך שנים לאנשים שתרמו לירה עוד לירה כדי לכסות את הארץ ביערות.

התכתב עם איינשטיין

תוך כדי עבודתו בקרן הקיימת השתלם בשפה האנגלית, סיים שיעורי ערב למסחר, קיבל משרה במחלקת התשלומים של השלטון המנדטורי, השתלם במוזיקה בבית המדרש לנגינה בירושלים, המשיך לקנות דעת במכון הטכני "ירושלים" ובשעות הערב גם למד באוניברסיטה העברית, בחוגים לבלשנות ולפילוסופיה. אבל יותר מכל אהב הצעיר היקה להתעסק באסטרולוגיה. כך גם הקים את המכון העברי הראשון, לאחר אלפיים שנה, ל"חקר האיצטגנינות", המונח התנ"כי לאסטרולוגיה. בהתאם לעיסוקו הוסיף לשמו גם שם נוסף - כוכביה. חבקין-כוכביה פרסם מאמרים על אסטרולוגיה בגרמנית ואחר כך בעברית בעיתונים בגרמניה ובארץ ישראל, ועל מכונת הכתיבה המיושנת במשרדו בבית המעלות, משרד ששימש אכסניה למכון שהקים, תקתק את המכתבים ששיגר מכאן לגדולי רוח בעולם כולו, בהם אלברט אינשטיין, זיגמונד פרויד ואחרים. איש נסער היה ידידיה, שניסה להעלות את רגשותיו על הכתב. פעם אחת, בשנת 1934, אף שלח כתב-יד של יצירה שכתב אל מעבר לים, אל הסופר הנודע תומאס מאן, וביקש את חוות דעתו.

ממרחקים קיבל מהסופר מאן תשובה, שבוודאי לא היה בה כדי לשמח אותו. בלשון גלויה כתב לו מאן: "מוקיר אני את סערת הרגשות והכיסופים המתפרצים מהם (תכופות בהצלחה מצומצמת למדי) להגיע לכלל ביטוי לשוני, ודווקא משום כיבוד אנושי זה לא הייתי רוצה לראות דפים אלה בידיהם של פסיכואנליטיקנים".

ואם לא די בכך, הוסיף מאן: "מזהיר אני אותך מפני ראיית דברים אלה שקיבצת כאן כמין 'יצירת ענקים'. תהיה זו הונאה עצמית. לקט זה של וידויים, קינות, ייאוש, התלהבות והזדעקות אינו בגדר יצירה. . . לכל היותר הם חומר גולמי, לא מעשה יצירה". הדברים הללו נכללו לימים בספר מכתבים של מאן שקיבצה ופרסמה בתו אריקה.

חבקין זנח כנראה את הכתיבה, ושב לעיסוקו בתחום האסטרולוגיה. בשבוע שעבר שלפו עבורנו מהתיקייה הסודית של הארכיון הציוני את המפה האסטרולוגית של המדינה שבדרך, שהכין ידידיה מיד לאחר הצבעת האו"ם על תוכנית חלוקת הארץ לשתי מדינות, בכ"ט בנובמבר 1947. הוא בדק את מצב הכוכבים בשעת ההצבעה בעצרת האו"ם שהתכנסה בלייק סקסס, על פי מצב הכוכבים ונוסחת ההורוסקופ בניו-יורק, וכך גם על פי נוסחת ההורוסקופ הירושלמית. על סמך המפה ששרטט הציע חבקין-כוכביה להנהגה הציונית "לאמץ את כל כוחותיה כדי להגיע להסכם עם הערבים, למרות מיעוט הסיכויים לכך".

חלוקה לקנטונים

אחד הנימוקים להמלצה הזו נוגע למצב הירח באותו יום. "למילים האסטרולוגיות יש הרבה פעמים מובן כפול ויותר. הירח יכול לסמל את העם, ויש על כן להתקשר על העם הערבי. צדק במזל קשת מצדו מסמל את הכהונה ועל כן יהיה זה אולי מועיל להתקשר עם הכהונה המוסלמית והנוצרית". הכוכבים , גרס ידידיה חבקין, נוטים לכיוון של פדרציה בין שתי המדינות שיוקמו בארץ ישראל "ואולי יהיה הפתרון הסופי חלוקת הארץ ל-12 עד 15 קנטונים, כל קנטון עם אוטונומיה מקסימלית".

הבשורה החשובה באותם ימים בהם גורלה של ירושלים נועד להיחרץ על פי תוכנית החלוקה מחוץ למדינות היהודית והערבית, היתה מצבו של הכוכב צדק. מיקומו של צדק, כתב חבקין, מלמד כי ירושלים יכולה להישאר בירת הארץ.

ואגב כך ניסה שוב לשכנע את מקבלי ההחלטות להתייחס ברצינות למידע שהעביר אליהם. "הייתי שמח מאוד לו הסוכנות היתה סוף סוף מתחילה להטות קצת אוזן לעצות האצטגנינות ומכוונת על פיהן את פעולותיה", הוסיף .

תוצאות פטאליות

העיתונות העברית והזרה דיווחה באותה תקופה כי הבריטים עומדים לעזוב את ארץ ישראל ב-15 במאי וכי במועד זה תוכרז המדינה העברית. בדצמבר 1947 שלח ידידיה מכתב מודאג להנהלת הסוכנות ולצמרת המחלקה המדינית. וכך כתב: "היות ושמענו כל כך הרבה על התאריך ה-15 במאי , אני רואה חובה לעצמי להעיר כי מבחינה אסטרולוגית, אינו יכול להיחשב כמועד נוח לפעולה כלשהי, הואיל והירח, שהוא המעביר העיקרי לפני הניסיון של הכוחות הפלנטריים, הולך ומתקרב אל כוכבי הלכת 'הגרועים', שבתאי ומאדים המרוחקים אמנם ביניהם כ-15 מעלות , ואולם בהיכנס הירח ביום ה-16 במאי ביניהם יוכל ליצור מעין קונטאקט עם תוצאות פטאליות למדי".

חבקין המודאג הציע שורה של מועדים חלופיים, טובים יותר להכרזת המדינה. ברשימה "הטובה" כלל את את התאריכים 23 בינואר, 19 בפברואר, 18 במרץ, 14 באפריל, 11 או 13 במאי, 8 ביוני, 5 ביולי של שנת 1948 כתאריכים טובים וראויים לפינוי המנדט ולהקמת המדינה.

כשלמד מן העיתונים כי איש אינו מתכוון לשנות את המועד סיום המנדט והכרזת המדינה, לא הרפה חבקין. הוא הציף את המחלקה המדינית במכתבים ובמזכרים. ימים ספורים בלבד לפני הכרזת העצמאות, כתב לדוד בן-גוריון ב-11 במאי 1948:

" מר בן-גוריון היקר. הנהלת המכון הא"י למחקר האיצטגנינות בישיבתה היוצאת מן הכלל מן היום, היתה רוצה להביא לידיעתך את הדברים הבאים: לרגל הקריטיות המיוחדת של השבוע הזה הוחלט על שובו לירושלים של מזכיר המכון מקריית ענבים, שם השתתף בעבודות ביצורים במשך שבועיים, ובה גם נפגש ושוחח על בעיות השעה עם אחד מראשי המפקדה אשר את שמו אין ביכולתו לגלות.

"בין יתר הדברים מסר מזכיר המכון, החתום למטה, בפני המפקד הנ"ל חוות דעת מקיפה על מצבים אסטרולוגיים שונים בקשר עם ביטול המנדט והובעה אזהרה חמורה מפעולות מדיניות מכריעות מצדנו, אשר קשורות אל מעבר הלילה של ה-15 עד ה-16 למאי , (המועד המתוכנן לסיום המנדט) לפי קביעת ממשלת אנגליה".

הנציב העליון התעלם

במכתבו מזהיר חבקין את בן-גוריון כי התאריך שבו מבקשים הבריטים לפנות את ארץ ישראל מסוכן מאוד, ולדבריו אף פנה בעניין זה לנציב העליון הבריטי כדי להביא לשינוי בתאריך המתוכנן. את התשובה קיבל באופן עקיף מהשגריר הבריטי באו"ם, שאמר: "מה זה משנה בכלל באיזה יום ובאיזה שעה בדיוק המנדט הבריטי יסתיים? ". חבקין-כוכביה היה משוכנע יותר ויותר שהמועד והשעה לסיום המנדט הבריטי הם קריטיים לעם ישראל, והוא המשיך לעשות כל מאמץ כדי לשנות את מועד קיפול הדגל הבריטי מעל ארמון הנציב וההכרזה הרשמית על סיום המנדט למועד מבשר טובות יותר, על פי התחזיות האסטרולוגיות.

"לפי דעתנו ההבדל בין התאריכים עצום הוא", כתב , "מכון זה לא חדל להתריע מפני הסכנות הפוטנציאליות הכרוכות עם התאריך הזה מבחינה אסטרו-אמפירית, הממשמשות ובאות עלינו. אנו מבקשים מכם לסמוך על ניסיוננו ולתת אמון בהצעתנו. ולכן, לאחר בדיקה מדוקדקת של המצב האסטרולוגי והריאלי כאחד, החליט המכון הזה להציע בפני כל הרשויות שלנו הבאות בחשבון, הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי, מפקדת ההגנה וכו', לקבוע את יום חיסול המנדט בצהרי יום חמישי, ד' באייר, 13 במאי בשעות בין 11 עד 12 בצהריים". זה , על פי כל הבדיקות בשמים, היה בעיניו התאריך האידיאלי והמבטיח ביותר לעתיד המדינה.

אלא שהגורל, ההתפתחויות ההיסטוריות והאישים המעורבים, רצו אחרת. הם הכתיבו למדינת ישראל מפת לידה אחרת, קשה ובעייתית הרבה יותר. הבריטים כצפוי לא התייחסו לאזהרות המכון לאיצטגנינות, וגם בן גוריון וחבריו להנהגה הציונית לא שעו להזהרותיו של חוזה הכוכבים הציוני.

"לתקוף בשעה 7"

הבריטים עמדו בתוכניתם. הם עזבו בסופו של דבר את את הארץ ב-14 במאי . באותו יום, בתשע בבוקר, עזב הנציב הבריטי האחרון את הארץ דרך נמל חיפה. משטר המנדט הגיע לסיומו. באותו יום בשעה ארבע אחר הצהריים כינס בן-גוריון את מועצת המדינה הזמנית כדי להכריז על הקמת מדינת ישראל. ידידיה חבקין לא ידע את נפשו מרוב צער. גרמי השמים וגם לבו ניבאו לו רעות. אך הוא לא הירפה. גם אחרי הכרזת המדינה לא הפסיק להזהיר, להתריע בפני ראשי הציבור העברי מפני הקונסטלציות הנוצרות בשמיים, והשלכותיהן על הנעשה בארץ ישראל.

ב-3 ביוני 1948, בעיצומם של הקרבות הכבדים באזור ירושלים הנצורה, הוא טלפן אל מזכיר המחלקה המדינית בסוכנות, חיים ברמן. חבקין שב אז לשירותו בבניית ביצורים ליד קיבוץ קריית ענבים, ומשם הפציר במזכיר ברמן שיעביר לאחראים המלצה לקבוע לשעה שבע בערב את התקפת הנגד באזור תחנת הרדאר הבריטית הסמוכה לקיבוץ, שנועדה להיפתח למחרת היום. הוא לא הסתפק בשיחת הטלפון, ואחריה מיהר לשגר לברמן מכתב דחוף, שבו הסביר כי בדיוק בשבע תיווצר קונסטלציית כוכבים שמתאימה לכיבוש הרדאר.

קבר אחים

הוא לא החמיץ את ההזדמנות לעסוק שוב במועד שבו הוכרזה המדינה. "בהזדמנות זו עלינו גם להביע את צערנו הרב על אי שביעות רצוננו המוחלטת בעניין בחירת המועד להכרזת עצמאותנו, בניגוד להצעתנו המפורשת", כתב חבקין, ושוב הזהיר כי התאריך שבו הסתיים המנדט ובו הוכרזה בסופו של דבר המדינה העברית הוא בעייתי. הוא שב והזהיר מפני "ההשפעות הפלנטריות הגרועות אשר כל כך טרחנו להימנע מהן כל הזמן. ואין פלא, אפוא, בעינינו, שדרך מדינתנו הצומחת מתכסה מכשולים ללא צורך. אני מקווה כי להבא תיפסק האדישות מצד מוסדותינו אל המכון שלנו ואל פעולותינו".

למרבה הטרגדיה, כעבור שמונה ימים בלבד, ב-11 ביוני 1948, פחות מחודש לאחר הכרזת המדינה, התגשמו תחזיותיו הקודרות של חבקין. חוזה המדינה בכוכבים לא ידע שניבא את גורלו שלו עצמו, ולא רק את גורל המדינה. באותו יום, בעודו עוסק בעבודות ביצורים באזור קריית ענבים, נפל פגז תותח בקרבתו של ידידיה, והוא נהרג במקום.

ביום ד' בסיוון תש"ח הוא הובא למנוחת עולמים בקבר אחים, יחד עם כמה מקורבנות אותה הפגזה, בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים. ידידיה (אדי) חבקין, נכתב על המצבה האחידה, בלי שום רמז לנסיונותיו לשנות את גורלה של המדינה שזה עתה נולדה באמצעות מפותיו האסטרולוגיות.

הכתבה עלתה לאתר ביום 14.5.2007