המלצה על ספר – מחקר סין / פרופסור קולין קמפבל

הספר "מחקר סין" (הוצאת פוקוס, 2009) נמצא אצלי בבית כבר למעלה משנה, אבל רק לאחרונה החלטתי סוף כל סוף לקרוא אותו. כטבעוני מזה שנים רבות, הייתי בטוח שהספר לא יחדש לי הרבה ולכן דחיתי את הקריאה בו שוב ושוב.

טעיתי בגדול.

למי שלא מכיר, "מחקר סין" הוא המחקר הגדול בהיסטוריה על הקשר בין תזונה למחלות, והוא מצא אלפי מתאמים ביניהן. הסקר נערך ב-65 מחוזות כפריים וכפריים למחצה בסין, בקרב 6,500 איש, ומצא שככל שעולה צריכת המזון מן החי, כך עולה השכיחות למחלות. אך הספר מדבר למעשה מאוד בקצרה על מחקר סין עצמו, כי בנוסף הוא מצטט עוד מאות מחקרים שגילו קשר בין תזונה למחלות.

באופן כללי, כאשר אנו משווים את הסיני הממוצע, שחי בעיקר על תזונה צמחית, לאמריקאי הממוצע, שניזון מכמות גדולה יותר של מזון מן החי, אנו מגלים את הנתונים המפתיעים הבאים:

והמסקנה הסופית היא: שיעור המחלות ה"מערביות" עולה ככל שגוברת צריכת המזון מן החי.

מעניין לציין שהמחבר, קולין קמפבל, הוא פרופסור אמריטוס לביוכימיה של התזונה ומדען בעל שם מאוניברסיטה יוקרתית בארה"ב (קורנל), שגדל בעצמו בחווה ולמעשה נעשה טבעוני רק לאחר גיל 60. זאת ועוד, כדי להגיע לממצאיו הוא ערך אינספור ניסויים אכזריים בבעלי חיים, כך שלא ניתן לטעון שהוא ביקש לעוות את הממצאים כדי לתמוך במסקנה הסופית – טבעונות היא הדרך הטובה ביותר להיות בריאים. המסקנה היא שהבעיה במזון מן החי אינה רק הכולסטרול והשומן הרווי המושמצים, אלא גם – וזאת אף רופא לא יעז לומר לכם – החלבון מן החי.

חשיבות הספר נמצאת לדעתי בשלושה מוקדים:

1. הוא מנפץ כל מיתוס שקיים על טבעונות. לעתים קרובות אני נתקל בטבעונים שחושבים שטבעונות היא עניין מוסרי בלבד וחיים בפחד תמידי שחסר להם חלבון, או ברזל, או כל רכיב תזונתי אחר שנמצא כרגע בכותרות, ולמעשה אנשים מבקשים שהטבעונים יוכיחו שזה בריא יותר לאכול מזון צמחי בלבד.

ניפוץ מיתוס החלבון, לדוגמה, הוא אחד החלקים המרתקים בספר. ממצאיו של קמפבל מראים שככל שעולה צריכת החלבון מן החי, כך גוברת השכיחות לסרטן. למעשה הוא הראה בניסוייו שכאשר אדם או בעל חיים חשופים לחומר מסרטן (במקרה זה אפלטוקסין – רעלן שמיוצר על ידי עובש שנמצא בבוטנים), לא תהיה לו כל השפעה בצריכת חלבון נמוכה, והשפעתו תגבר ככל שיעלה שיעור החלבון. למעשה, קמפבל הוכיח שגם בנבדקים שכבר התפתח אצלם סרטן, הפחתת שיעור החלבון בתזונה תגרום לעצירת התפשטות המחלה.

ממצאיו של קמפבל מנפצים את הסברה שחלבון מן החי "איכותי" יותר מחלבון מן הצומח, שמאפשר ייצור איטי אך קבוע של חלבונים חדשים, ולכן הוא החלבון הבריא ביותר. כאשר, לדוגמה, אמהות נותנות לילדיהם חלב פרה, שנועד להפוך עגל רך לפר ענק תוך כמה חודשים, הן לא מסייעות להם באמצעות עודפי החלבון, הן מזינות אותם באחד החומרים המזיקים ביותר שלמעשה אחראי לחלק ניכר מהביקורים של תינוקות אצל הרופא, כמו במקרה של דלקות ושלשולים.

עוד מנפץ קמפבל את הסברה שהחלבון צריך להיות חלק עיקרי בתזונה שלנו. 5% מסך הקלוריות הם די והותר, ואין כל סיבה שבעולם לחצות את רף ה-10%. זו למעשה גם ההמלצה של ארגוני הבריאות המובילים בעולם.

2. הוא מנתח לפרטי פרטים מחלות "מערביות" שונות ומראה כיצד התזונה המערבית גורמת להן.

בחלק הזה של הספר מציג קמפבל מחקרים רבים ונתונים סטטיסטים מקיפים על "מחלות השפע המערביות" וכיצד שכיחותן גוברת ככל שעולה צריכת המזון מן החי. מחלות אלה כוללות מחלות לב, סוכרת, סרטן, מחלות אוטואימוניות (מחלות שבהן הגוף מתקיף את עצמו כמו דלקת מפרקים שגרונית, סוכרת נעורים וטרשת נפוצה), אוסטיאופורוזיס, אלצהיימר ועוד.

לדוגמה, במחקרים על סרטן השד נמצאו הוכחות רבות וחותכות שלרמות האסטרוגן יש השפעה קריטית על הסיכון להופעת המחלה. רמות גבוהות של אסטרוגן והורמונים דומים הן תוצאה של צריכת התפריט המערבי האופייני, שמכיל כמויות גדולות של שומנים וחלבונים מן החי ומיעוט סיבים תזונתיים. מחקר סין הראה שנשים שרמות האסטרוגן שלהן נמוכות יותר, ותקופת הפוריות שלהן קצרה יותר, נמצאות בסיכון הרבה יותר נמוך לסרטן השד.

גם מחקרים "קונבנציונאליים", שלא מבקשים להצביע על התזונה כמקור הבעיה, מצביעים על הגורמים הבאים כמגבירים את הסיכון לסרטן השד: הקדמת גיל הווסת הראשונה, הפסקת הווסת בגיל מאוחר, רמות גבוהות של הורמונים נשיים בדם וכולסטרול גבוה. תפריט עשיר במזונות מן החי מקדים את גיל הווסת הראשונה, דוחה את גיל הפסקת הווסת, מעלה את רמות ההורמונים הנשיים בדם ומעלה את רמת הכולסטרול.

בחלק זה קמפבל גם מראה כיצד הפתרונות ה"רפואיים" למחלות – תרופות וניתוחים – לא באמת מרפאים את המחלות. ניתוח מעקפים לדוגמה, שאותו מבצעים מאות אלפי פעמים בשנה בארה"ב, ועלותו מגיעה ל- 50,000 $, מקל במידה ניכרת על אנשים שסובלים מתעוקת חזה רק בשנה הראשונה שלאחר הניתוח. תוך שלוש שנים מהניתוח, שליש מהמטופלים יחזרו לסבול מתעוקת חזה. תוך 10 שנים, 50% מהמטופלים ימותו, יעברו התקף לב או יחזרו לסבול מתעוקת חזה.

וכל זאת מבלי להזכיר את המטופלים שמתים על שולחן הניתוחים וסובלים מתופעות לוואי של הניתוח כמו דימומים וזיהומים. מחקר הראה ש-79% מהמטופלים בניתוח מעקפים סבלו מפגיעה ביכולת השכלית ובתפקוד הקוגניטיבי, בשל שאריות מהרובד הטרשתי שבעורקים הסתומים שלהם שזרמו מהדם למוח.

3. הוא מציג כיצד הממסד המדעי לוחם לשמור על הקונצנזוס.

בחלק זה מציג קמפבל את הסיפור האישי שלו וסיפורים אישיים של רופאים אחרים שניסו להיאבק במחלות כרוניות באמצעות תזונה, אך נתקלו לא רק בהתעלמות אלא בפגיעה אישית מכוונת מצד הממסד הרפואי והממשלה. בנוסף הוא משווה את המימון האדיר שניתן לפיתוח תרופות למול המימון האפסי שניתן לקידום תזונה נכונה ומניעת מחלות ואת חוסר ההכשרה שמקבלים רופאים בנושאי תזונה.

קמפבל מציג את הקשרים הכלכלים והעסקיים בין האנשים שאחראים על ההמלצות התזונתיות לאזרח ובין חברות המזון הגדולות, שמפיקות רווחים מהגדלת הצריכה של מזונות שמזיקים לבריאות.

לדוגמה, הוועדה למזון ותזונה בארה"ב, שמהווה חלק מהמכון לרפואה של האקדמיה הלאומית למדעים, ואחראית לבדוק את הצריכה המומלצת של רכיבים תזונתיים, פרסמה את הדו"ח שלה ב-2002 שעל פי הטווחים המומלצים בו, תפריט בריא לדוגמה עשוי להיראות כך:

במקרה של הוועדה הזו, צוות החוקרים הוקם תחת הנהגתו של איש אקדמיה שהיו לו קשרים הדוקים עם תעשיית החלב, שאף סייעה במימון הדו"ח, יחד עם חברת מארס (יצרנית הממתק M&M) והמכון הבינלאומי למדעי החיים, שמייצג כ-50 חברות מזון, תרופות ותוספי תזונה, כמו קוקה קולה, ברגר קינג, נסטלה ופייזר.

לסיכום, הספר מראה הוכחות רבות ורחבות היקף לקשר בין חלבון מהחי ועודף חלבון ושומן בתזונה לרוב המחלות המערביות ולכך שתזונה המבוססת על מזונות מלאים מן הצומח היא הטובה ביותר למניעתן.