תזונת האדם – סקירה היסטורית

מאמר זה נועד להפריך את התיאוריות המקובלות בדבר האבולוציה של האדם ותזונתו. יש לציין שרוב הדעות ה"מדעיות" בתחום מגיעות ממוסדות מדעיים שהמנטליות שלהם קובעת בראש ובראשונה שהאדם הוא מין ייחודי שמתעלה על כל שאר בעלי החיים, ושהוא נועד לשלוט בהם ולנצלם. מנטליות זו מקבלת חיזוק מהתאגידים החקלאיים והרפואיים, שמממנים את המחקרים ונהנים מפירותיהם באמצעות מתן הכשר למוצרי המזון שלהם והנחת הדגש על גנטיקה במקום על התזונה בתור הסיבה העיקרית למחלות המודרניות. באופן זה אין להתפלא שכמה מהמיתוסים בתחום קיימים למעשה רק כמה עשרות שנים או אפילו פחות, כמו הסברה שחלב הוא מקור טוב לסידן, או שאם ירשת את "הגן לסרטן השד" מוטב שתבצעי מבעוד מועד הליך כירורגי קיצוני כי אין כל דרך למנוע זאת. החוקרים עצמם מודים שמידע ודאי לגבי תזונת האדם מתבסס רק על ישובים בני מאה אלף שנים לכל היותר – כלומר, לאחר שהסתיימה התפתחותו האבולוציונית של האדם – וכי כל מחקר על תזונת האדם לפני נקודת הזמן הזו מתבסס על השערות ופרשנויות.

בטבע, כל בעל חיים בעל דמיון פיזיולוגי לבעל חיים אחר יאכל גם את אותם המזונות. חתול הבית הוא טורף מטבעו, כמו קרוב משפחתו הנמר, ואף על פי שאנו מאכילים אותו מזון יבש המכיל גם תירס וסויה, אין זה אומר שהמזונות האלה מתאימים לו ושהוא הסתגל אליהם מבחינה ביולוגית. אין ויכוח על כך שבני האדם שייכים למשפחת ההומינידים, יחד עם הגורילה, האורנגאוטן, השימפנזה והבונובו, הזהים לאדם מבחינה פיזיולוגית יותר מכל בעל חיים אחר. למעשה, מבחינה גנטית, השימפנזה קרוב יותר לאדם מאשר לגורילה.

הגורילה צמחונית לחלוטין וניזונה מעלים ומפירות, כשגורילות ההרים מסתמכות יותר על עלים וגורילות השפלה מסתמכות יותר על פירות. האורנגאוטן ניזון בקיץ אך ורק מפירות, ובחודשי החורף ישלים את תזונתו עם עלים ומעט חרקים. השימפנזה והבונובו ניזונים על 95%-98% תזונה צמחית והשאר כחרקים או כבשר ציד, אף שהם צדים רק בעונות שבהם יש מחסור בפירות, וסביר להניח שפלישת האדם לתחומי המחייה שלהם וצמצום מקורות המזון הם שגרמו לשינוי התזונתי הזה.

אין כמעט צורך להסביר מבחינה פיזיולוגית שבני האדם הם אוכלי פירות מטבעם. כל תאי גופנו ניזונים מגלוקוז, הזמין בצורה הטובה ביותר מפירות, ולמעשה על הגוף להמיר כל מקרונוטריאנט אחר שאנו אוכלים לגלוקוז כדי שיוכל להשתמש בו כמקור לאנרגיה. אין מזון אחר שערב לחכנו ללא בישול או תוספות מלבד פירות. ההבדלים בין בני האדם לטורפים רבים מספור, החל מהחוסר בטפרים ובשיניים שמאפשרים ציד ועד לאורך המעי ולצורך לקבל ויטמין C מהמזון. וכמובן שבני אדם מודרניים שאוכלים בשר לעולם לא טורפים את הגווייה כמו שהיא, עם העצמות, האברים הפנימיים ותכולת המעיים. גם מזונות צמחיים כמו דגנים ופקעות עמילניות לא יכלו בני האדם לאכול בטבע. בעלי החיים העיקריים שאוכלים דגנים הם הציפורים, שמצוידות בזפק, שבו נובטים הדגנים לפני העיכול. פקעות עמילניות אוכלים בעלי חיים המצוידים ביכולת חפירה ונבירה בקרקע, כמו חזירים. גם פקעות שבני אדם יכולים לאכול במצבן הטבעי, כמו לפת, צנון או סלק, לרובנו לא יהיו מעוררי תיאבון במיוחד. על מוצרי חלב אין סיבה כמעט להרחיב, מאחר שאף בעל חיים לא צורך חלב לאחר הינקות, ובטח שלא את החלב של מין אחר. למעשה, מוצרי החלב הם אחד מגורמי המחלות העיקריים בתרבות המודרנית. נכון שבני האדם יכולים לחיות כמעט על כל מזון, בדיוק כפי שפרות במשקים מתועשים ניזונות מצואת עופות ומשאריות של תעשיית הבשר, אך אף בעל חיים לא התפתח ושגשג לאורך מיליוני שנים בעודו אוכל מזון שאינו מתאים לו.

החוקרים תמימי דעים שהמין הראשון של אדם הופיע לפני כ-2.5 מיליון שנים באפריקה המשוונית. בתור קרוב משפחה ישיר של השימפנזה, ומאחר שחי באותה סביבה שופעת, ניזון האדם בעיקר על פירות ועלים ולמעשה שגשג במשך מיליוני שנים, כשמן הסתם לא היו לו הצורך ולא היכולת לצוד בעלי חיים גדולים או ללקט ולאכול מזונות צמחיים שדורשים בישול, כמו פקעות עמילניות ודגנים. בני האדם כה שגשגו באפריקה, עד שראיות מראות שתוחלת החיים ירדה כמעט לחצי בסוף התקופה הפליאוליתית ובתקופה הניאוליתית.

באותה תקופה חי המין האנושי בשבטים, כאשר לכל שבט הייתה טריטוריה של כמה מאות קילומטרים מרובעים שבהם כמות הצמחים האכילים הייתה אדירה. מגוון הפירות היה עצום – אלפי מינים שונים שכל אחד הבשיל בתקופה אחרת – ולבני האדם התאפשרה השגת המגוון הרב ביותר, כי ביכולתם גם לצעוד למרחקים ארוכים וגם לטפס בקלות על עצים, כפי שמציגים בני שבטים ילידיים ששרדו עד היום. השבט ידע היכן נמצא כל צמח אכיל בטריטוריה שלו ומתי מבשיל כל פרי. זו הייתה ה"פרנסה" שלו, והמידע הזה היה חלק מהתרבות של השבט שעברה מדור לדור. כמו בימינו, בקיץ היה שפע הפירות גדול יותר, ובחורף, כאשר היצע הפירות פחת, השבט השלים את תזונתו במזונות שזו עונת בשלותם, כמו ירקות עליים, פירות שומניים, אגוזים ופטריות. התפתחות המוח נבעה במישרין מהצורך של האדם לזכור את מיקומם של מינים רבים יותר של פירות, לדעת את זמן הבשלתם ולהנחיל את הידע הזה לצאצאיו, ובאופן זה להגדיל את הטריטוריה שלו מעבר לגבולות יערות הגשם לעומת הטריטוריות המוגבלות של קופי האדם. אין ספק שלצורך השגת מזוננו אנו מסתמכים על יכולתנו השכלית הרבה יותר מבעלי חיים אחרים, מפני שתזונתנו הרבה יותר מגוונת ושיטותינו לאיסוף מזון מגוונות ומורכבות יותר.

אז מה גרם לשינוי התזונתי של האדם? שלושה דברים אירעו לאורך תקופה קצרה יחסית. ההגירה מאפריקה (לפני כ-80,000 שנה), המהפכה הלשונית (לפני כ-70,000 שנה) והתחלת השימוש באש כמקור בישול (לפני כ-50,000 שנה). ההגירה מאפריקה הובילה את בני האדם לאזורים הממוזגים, שבהם הפירות אינם זמינים כל השנה, ומשם לאזורים הקרים, שבהם הפירות זמינים מעט מאוד. המהפכה הלשונית אפשרה לבני האדם את הציד בקבוצה, וכך העניקה ליצור זעיר את היכולת להכניע בעלי חיים ענקיים. וכמובן שהתחלת השימוש באש כמקור בישול אפשרה לבני האדם להסוות את הרתיעה הטבעית שלהם מבשר נא, וכן לחסל את החיידקים והטפילים שמתפתחים בבשר במהירות באזורים החמים באין שיטות לשימור מזון. בכל מקרה, הראיות מראות שציד אמיתי, מתוכנן ומתואם של בעלי חיים גדולים החל רק לפני כ-20,000 שנה, כשהבשר שעליו הסתמכו עד לאותה תקופה היה בעיקר לטאות, חרקים ומכרסמים. גם חוקרים שתומכים בתיאוריית האדם הצייד מודים שמיומנותם של בני האדם בצייד חיות גדולות בתקופות קדומות יותר הייתה עלובה למדי. בנוסף, בשרם של רוב בעלי החיים היבשתיים הגדולים דל מאוד בשומן ועתיר חלבון, ולכן לא יכול להזין מערכת עיכול אנושית, שלא יכולה להפיק אנרגיה מכמויות גבוהות של חלבון וחייבת פחמימות או שומן.

מחקרים בתרבויות שבטיות במאה ה-19 וה-20 ומאובנים מהתקופה הפליאוליטית מראים שבני האדם עדיין הסתמכו על 80% תזונה צמחית לפחות. רק באזורים הקרים הייתה הסתמכות גדולה יותר על מזון מן החי, אך ההתיישבויות באזורים אלה החלו רק בתקופות מאוד מאוחרות, למעשה זמן רב לאחר המהפכה החקלאית. יש לזכור שהתיאוריות הנפוצות בדבר מוצא האדם ותזונתו מנסות להתאים את הממצאים להשקפת העולם של המדענים, שקובעת שהאדם עליון על הטבע. בנוסף, רוב החוקרים הם גברים, שמנסים להאדיר את תפקידו של הגבר הצייד בחברה הקדמונית על פני תפקידה של האישה המלקטת. לא קשה לראות את הדמיון בין השקפת העולם של מדענים אלה להשקפת העולם של הדת, שקובעת שהאדם נוצר כדי לשלוט בטבע, או להשקפת העולם של פילוסופים, שקבעו שלבעלי חיים אין נשמה כדי להצדיק את ניצולם. רצון הקהילייה המדעית להוכיח שהאדם הוא אוכל בשר מטבעו ולכן נמצא בראש פירמידת המזון כשכל העולם נתון לרגליו למשול בו כראות עיניו לא שונה מרצונה לפני 100 שנה להוכיח שמוצא האדם מאסיה או מאירופה, מתוך רתיעה מהאפשרות שהם עצמם התפתחו מהאדם השחור ה"נחות". האנתרופולוגים הנודעים לואיס ומרי ליקי, כשביקשו לחקור את האפשרות שמוצא האדם מאפריקה, לא קיבלו תמיכה מהקהילייה המדעית אלא זלזול ונידוי.

בד בבד עם התפשטות הציד החלה הסתמכות הולכת וגוברת על חקלאות. עד המהפכה החקלאית הכחיד האדם למעלה ממחצית היונקים היבשתיים הגדולים. דוגמה בולטת לכך היא ההתיישבות האינדיאנית ביבשת אמריקה, כששבט שמנה על פי הסברה כמה מאות אנשים בלבד חצה לראשונה את מישורי הקרח בין סיביר לאלסקה ותוך כאלף שנים בלבד יישב את כולה עד פטגוניה בדרום אמריקה בעודו משמיד כ-80% מהיונקים היבשתיים הגדולים. אין הוכחה גדולה יותר מזו שבני אדם לא יכולים להסתמך על ציד כמקור עיקרי למזון.

המהפכה החקלאית (לפני כ-10,000 שנה) הובילה להסתמכות על יבול דגן בודד (חיטה באירופה, אורז באסיה, תירס באמריקה), וראיות מאותה תקופה מראות על צמצום ניכר בקומתם הממוצעת של בני האדם והפחתה נוספת בתוחלת החיים. למעשה, רק בתחילת המאה ה-20 שבה תוחלת החיים הממוצעת של בני האדם ועברה את זו שממנה נהנו במשך מיליוני שנים, ובכמה ארצות מתפתחות עשתה זאת רק בתחילת שנות השבעים. ההנחה שתוחלת החיים של בני האדם הקדמונים הייתה נמוכה מאוד אינה מתיישבת עם הפיזיולוגיה שלנו, כשהגיל הממוצע לקבלת וסת עמד על 17 עד תחילת המאה ה-20. זאת ועוד, קופי האדם שדומים לנו מבחינה פיזיולוגית נהנים באורח החיים הטבעי להם מתוחלת חיים ארוכה.

תזונת האדם בעידן המודרני, עד ל-50 השנה האחרונות, עדיין התבססה בעיקר על מזון מן הצומח. טרם התפשטות השימוש בנפט והסבסוד הממשלתי למזון מן החי, היו הבשר ומוצרי החלב יקרים מכדי שרוב האוכלוסייה תוכל לצרוך אותם מדי יום, ובטח שלא שלוש פעמים ביום. רוב האנשים אכלו בשר רק בחגים או באירועים חגיגיים. שוב, הסיבה היחידה הייתה כלכלית, אף משפחה לא מצאה היגיון כלכלי בהאבסת בעל חיים למזון, כאשר כמות הקלוריות שניתנת לבעל החיים גבוהה פי כמה וכמה מהכמות שמתקבלת משחיטתו. דוגמה יותר סבירה לאכילת בשר היא של המשפחה הסינית, שהאכילה את כלב המשפחה בשיירי המזון שלה ואז שחטה אותו בסעודת החג.

אף על פי שבני האדם הסתמכו בעיקר על דגנים ופקעות, כל אחד ידע באופן אינסטינקטיבי שפירות וירקות הם המזון הטוב ביותר לאדם. איש לא מנע מעצמו את המזונות האלה מתוך חשש שהם לא בריאים או לא נקיים, וכל אימת שהפירות היו זמינים, בני האדם אכלו מהם בהנאה רבה. השינוי החל בסוף המאה ה-19, לאחר שהמדען לואי פסטר פרסם את "תיאוריית החיידקים גורמי המחלות" שלו, ועורר פחד מחיידקים שהתפתח לבעתה בלתי נשלטת שנמשכת עד עצם היום הזה. הפחד הזה הוביל את הממסד הרפואי להמליץ על בישול כל המזונות כאמצעי לשמירה על הבריאות. בני האדם החלו לבשל את התפוחים שלהם, את העגבניות שלהם וכל מזון אחר. לנוכח ההשפעה העצומה של הרופאים על החברה הפך בישול הפירות והירקות לנורמה המקובלת.

כיום צוברת פופולריות דיאטה שמכונה "דיאטת האדם הקדמון" או "דיאטה פליאוליתית". יש לציין שכאשר שוחרי הדיאטה מדברים על תזונה פליאוליתית הם לא מתכוונים לתזונת האדם הקדמון מזה עידן ועידנים, אלא רק לתזונתו בתקופה הפליאוליתית המאוחרת, וגם זאת, כמובן, רק בקרב תרבויות מסוימות שחיו באקלים קר מדי או סבלו מעידן קרח. בכל מקרה, ההמלצות התזונתיות של שוחרי הדיאטה אינן מתיישבות עם השכל הישר, כשהן כוללות מלבד בשר וירקות (שעליהם הסתמך כביכול האדם הקדמון) גם אכילה בלתי מוגבלת של שמנים כמו זית וקוקוס, ושומן מן החי כמו חמאה ושמנת, שכמובן לא היו זמינים לאדם הקדמון בשום תקופה. בנוסף, חרף האיסור לאכול דגנים מסוימים מאפשרת הדיאטה לאכול אורז ופקעות עמילניות, לאו דווקא מתוך סיבה הגיונית כלשהי, אלא יותר כי איש לא יוכל לשרוד על הדיאטה הזו לאורך זמן מבלי לאכול פחמימות, שהן מקור הדלק המועדף על גוף האדם. אחת הדרכים של שוחרי התזונה הפליאוליתית לחזק את טענותיהם היא במחקרים על ציידים-לקטים מודרנים, שתזונתם מתבססת במידה רבה על מזון מן החי. אך הם שוכחים לציין ששבטים אלה לא חיים במצב אופטימלי ולא מתגוררים באזורים המתאימים לאדם. בטבלה זו לדוגמה שעליה הם מסתמכים כראיה למה שאכלו אבותינו, ניתן לראות את שבט ה!קונג, שחיים בכלל במדבר קלהארי, לכן אין פלא שחסרים להם פירות בתזונה; שבט הנוקאק, שאמנם חי ביערות העד של ברזיל, אך אוכלוסייתו מונה כיום כ-200 איש בלבד בשל הצמצום האדיר בשטח המחייה שלו, שעליו השתלטו מטעי קקאו, חוות בקר ושאר מתיישבים, ולכן בני השבט הזה נאלצים לאכול מה שיש, אך עדיין אוכלים 40% מהקלוריות שלהם מפירות; ושבט ההיווי, שבכלל לא חיים יותר כציידים לקטים, וכבר מתחילת המאה ה-20 השתלבו במדינת קולומביה כאזרחים לכל דבר. אף על פי כן, גם שבטים שחיים במדבריות כמו הבושמנים וה!קונג, עדיין כוללים בתזונתם 85 ו-105, בהתאמה, מיני צמחים אכילים. לעומתם, שבטים שחיים באזורים הטרופיים, כמו תושבי גיניאה החדשה, כוללים בתזונתם מאות רבות של צמחים אכילים.

לסיכום, בני האדם לא עברו כל שינוי פיזיולוגי או גנטי שגרם למערכת העיכול שלנו ולגופנו להיפגע מסוכר הפירות ולשגשג על מזונות מבושלים. בשורה התחתונה, בני האדם מסתמכים על תזונה מבושלת רק למשך 1% בקירוב ממיליוני שנות הקיום של המין האנושי (וגם זאת, רק בתרבויות אנושיות שעזבו את האזורים הטרופיים), ומסתמכים על שיעור גדול של מזונות מן החי ומזונות מעובדים רק בעשרות השנים האחרונות, שהם כאין וכאפס לעומת מיליוני שנות האבולוציה האנושית. אך אין כמעט כל צורך להסביר זאת במונחים מדעיים, נסו והיווכחו. היפרדו לשלום מהמזונות שאינם מתאימים לבני האדם, שגורמים לכם לסוכרת, סרטן, אסתמה, אוסטיאופורוזיס ואינספור אי נעימויות. בססו את תזונתכם על פירות וכל כאבי הראש, בעיות העיכול, התשישות והמיחושים השונים שחונכנו לחשוב שהם חלק מהחיים, פשוט ייעלמו. אל תוותרו על אריכות ימים ועל איכות חיים אמיתית תמורת "הנאה קולינרית", שאינה אלא תוצר של תרבות והרגל.

ספרות מומלצת וקישורים בנושא: רובים חיידקים ופלדה/התמוטטות/השימפנזה השלישי/The World Until Yesterday – ד"ר ג'ארד דיימונד; Left in the Dark – טוני רייט. אטלס היסטורי של העולם – אורן נהרי; An Unnatural order – ג'ים מייסון; קניבלים ומלכים – מרווין האריס; The 80/10/10 Diet – ד"ר דאגלס גרהם; דיאטת השלום העולמי – ד"ר וויל טאטל; מחקר סין – ד"ר קולין קמפבל; So Much for the Hunter/gatherer Theory; תזונה ותוחלת חיים; ?Are Humans Designed To Eat Meat.